פעם בעיירה הקטנה ליובוויל, חי רבי חביב וחכם בשם רבי מנחם מנדל שניאורסון. הוא היה אהוב על כל תושבי העיירה, צעירים ומבוגרים כאחד, על חמימותו וחוכמתו.

לרבי מנדל הייתה מתנה מיוחדת. הוא יכול היה לגרום לכולם להרגיש חשובים ומיוחדים, לא משנה מי הם. הוא האמין שלכל אדם יש מטרה ייחודית בחיים ושהוא יכול לחולל שינוי חיובי בעולם.

בוקר שמשי אחד החליט הרב מנדל לטייל בפארק העיר. כשטייל לאורך השביל, הבחין בקבוצת ילדים משחקים ליד עץ אלון גדול. צחוקם מילא את האוויר, ורבי מנדל לא יכול היה שלא לחייך.

בין הילדים הייתה ילדה צעירה בשם שרה. היא הייתה ילדה ביישנית ושקטה שלעתים קרובות הרגישה שלא שמים לב אליה. רבי מנדל ראה את העצב בעיניה וידע שעליו לעזור לה לממש את ערכה.

כשהתקרב אל הילדים, קיבל הרב מנדל את פניהם בחיוך חם. "שלום, צעירים! מה מביא את כולכם לכאן היום?"

הילדים הפסיקו לשחק והתאספו סביב הרב החכם. שרה עמדה מאחור, מהוססת להצטרף לקבוצה.

רבי מנדל הבחין בהססנותה של שרה וכרע ברך לרמתה. "שלום, יקירתי. איך קוראים לך?" הוא שאל בחביבות.

"אממ, אני שרה," היא ענתה בשקט, מביטה מטה אל רגליה.

"ובכן, שרה, תענוג לפגוש אותך," אמר רבי מנדל ועיניו נוצצות. "האם ידעת שלכל אחד מאיתנו יש מתנה מיוחדת בתוכנו, שמחכה להתגלות?"

שרה הרימה את מבטה, עיניה פעורות בסקרנות. "באמת? אפילו אני?"

"כן, אפילו אתה", הבטיח לה רבי מנדל בחיוך עדין. "יש לך כישרון ייחודי שרק אתה מחזיק בו. הוא אולי שונה מאחרים, אבל זה מה שעושה אותך מיוחד".

פניה של שרה אורו בתקווה. "אבל איך אמצא את זה, רבי?"

ר' מנדל טפח על כתפה של שרה ואמר: "זה אולי ייקח קצת זמן, אבל אם תלך אחרי לבך ותשמע ללחישות נשמתך, תגלה את המתנה שלך. וכשתעשה זאת, העולם יהיה מקום מואר יותר בגלל אתה."

ליבה של שרה התנפח בנחישות. מאותו יום ואילך, היא החלה לחקור פעילויות ותחביבים שונים. היא ניסתה לצייר, לנגן מוזיקה, ואפילו הצטרפה לקבוצת תיאטרון מקומית. דרך כל חוויה, היא למדה יותר על עצמה ועל מה שבאמת הביא לה שמחה.

שנים חלפו, ושרה גדלה לאישה צעירה בטוחה ומוכשרת. היא מעולם לא שכחה את דברי החכמים של רבי מנדל ואת אמונתו בפוטנציאל הטמון בה. עם התשוקה החדשה שלה לאמנות, היא החליטה ליצור ציורים יפים שהעניקו השראה לאחרים לראות את היופי שבעולם.

יום אחד ערכה שרה את תערוכת האמנות הראשונה שלה בליובוויל. השתתפו אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, כולל הרב מנדל, שצפה בה פורחת לאמנית מדהימה. הוא ניגש אליה בחיוך גאה ואמר, "שרה, ליצירת האמנות שלך יש את הכוח לגעת בלבבות של אנשים ולהזכיר להם את הטוב שבעולם. באמת מצאת את המתנה שלך".

שרה קרנה בהכרת תודה. "תודה, הרב מנדל. האמונה שלך בי עשתה את כל ההבדל".

הרב החכם הניח יד על כתפה והשיב: "זה תמיד היה בתוכך, שרה. פשוט עזרתי לך לראות את זה. זכור, המתנה שלך היא ברכה לאחרים, ובאמצעות שיתוף בה תוכל להביא שמחה ואור. העולם."

וכך, המשיכה שרה לצייר ולהעניק השראה לאחרים באומנותה, כשהיא נושאת בלבה את חכמתו של רבי מנדל תמיד. ובדיוק כמו שרבי מנדל האמין בה, היא האמינה בפוטנציאל של אחרים, עודדה אותם למצוא את המתנות הייחודיות שלהם ולהפוך את העולם למקום מואר יותר.

הסוף.